אני לסביבה והיא לי
לפעמים אנחנו מתנדבים לקחת אחריות על דברים
גם אם "אנו לא אשמים"
או אם "זה לא קשור אלינו בכלל!"
בדרך כלל אנחנו מתנדבים לפעול בתוך סביבה
שאנחנו אוהבים והיא יקרה לנו מאד.
מהו הגבול של אותה סביבה יקרה ?
היכן היא מתחילה והיכן היא נגמרת ?
בדלת הבית שלנו ? בחצר, בשכונה, בעיר ?
ואולי הגבול הוא בתוך הראש או הלב שלנו?
"גבול האיכפת לי "
לא צריך להלביש אותנו במדים
כדי שנגן על "גבול האיכפת לי "
אף אחד לא צריך לתת לנו תעודה
כדי שנאסוף לכלוך שמפריע לנו,
או כדי שנדווח על מישהו שמזהם את הרחוב שלנו,
את הקרקע או את האוויר שאנו נושמים.
נוכל להרחיב את "גבול האיכפת לי "
אם נאמץ קוד התנהגותי אישי:
"אני לסביבה והיא לי "
כאשר נצליח להרחיב את "גבול האיכפת לי" שלנו ושל כל האנשים בקהילה שלנו,
תהפוך הסביבה לערך שכולנו משתדלים לשמור עליו,
בדיוק כמו שאנו משתדלים לשמור על הבריאות שלנו.
(כל הזכויות שמורות ל "חוף מעשה במחשבה תחילה")
